<h1>ראבי"ה סימנים קצ"א—קצ"ב</h1>
<h2>דף סו.</h2>
יבינני מורי הא דאמרינן בכתובות [ד' ע"א] וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין אנשים וכו' אם הוא הדין בימי לבונה דהיינו בתוך שבעה נקיים, דהשתא אנדה גמורה חיישינן שמא יתקפנו יצרו כל שכן שבעה נקיים שהחמירו על עצמן דחיישינן, משום דקיל להו. ואמרינן בפרק החולץ [ל"ז ע"ב] רב נחמן כי מקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומ[א], ומקשינן והא[מר] רבא [תבעוה] לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים, ומשני רבנן שלוחי הו[ו] משדרי ומודעי להן, ואיבעית אימא יחודי בעלמא הוו מיחדי בהדייהו, ומהכא הוה משמע דמותר, אך שמעתי בשם רבינו תם דהאי יחוד כגון שיש בני אדם, דמחזקינן לה בנדה. ורבו פורצי גדר בדברים הללו ואין להם על מה שיסמכו. אב"י העזר"י.
תשובה. זו אחד מן הדרכים שהנהיגו אבותיך שלא כתורה להקל בימי ליבון, כאותו שאמר אליהו [שבת י"ג ע"ב] ברוך המקום שהרגו. וליבונה ונדתה שווין עד שתבא במים ותטבול, וענוש כרת. ואף מתוך דבריך ראיתי שעתה אינו אלא ספיקא בעלמא ומדרבנן, חלילה לך, שכל אשה שרואה טפה אחת נדה וחייבים עליה גם בימי ליבונה עד שתטבול, ואפילו ימים רבים, ואם שלשה ימים ראתה היא זבה גמורה או נדה עד שתטבול. וראוי להחמיר בימי ליבון, שסבורה שהיא טהורה ויבוא לידי איסור כרת, הלכך אין חילוק בין נדות לליבון. ועל דם חימוד שראתה שאמרת דרבנן יחודי הוו מייחדי להו, אין אנו מפרשין ייחוד ממש בבית אחד, אלא ייחודי, כלומר מזומנות היו להם שכשרוצים אומר להם ליטהר ולטבול מפני שאינו דומה וכו'. על זה היה לך לשאול דאמרינן [כתובות ס"א ע"א] כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס וכו', ואע"ג דנדה מותרת להתייחד עם בעלה גזרו שלא לקבל מזיגתה ושלא לאכול עמה בקערה אחת ולשתות עמה, ואם כן כל שכן שאר עריות ואפי' פנויות יהא אסור לקבל מהן כוס ולשתות ולאכול עמהן, שהרי אפילו להתייחד עמהן אסור, וכל שכן שיהיו אלו דברים אסורים, ומעשים [בכל יום] שאדם אוכל עם אשת איש ושותה עמה ומקבל ממנה כוס. ועוד ראיתי במקומי וגם באלו מקומות שאדם מתייחד עם ארוסתו אפילו היא בוגרת ואפילו היא נדה ומשחק עמה, ואנן אמרינן בכתובות [ד' ע"ב] דכשלא בעל אסור להתייחד עם אשתו נדה. ועוד שמעתי באלו המקומות חתן פורש מאשתו לאחר בעילה ג' לילות ולא יותר, ותמהתי מאד מה ראו, אדרבה ג' לילות היה מותר ואפילו ד' לילות, אם לא הגיע זמנה, ולאחר מיכן אסור, ואלו עושין להיפוך. ול[ך] שתיקה על כל [ה]מעשה ועשית מכסה ואין דובר דבר. אפרים בר' יצחק.
תשובתי. נראה לי דהיינו טעמא, דמזיגת הכוס וכו' קרובי ביאה היא, וכיון דשרי ליה לייחודי בהדה יצרו תוקפו לבא עליה, מה שאין כן בשאר עריות, כיון דאינו מתייחד עמהן יכול לאכול ולשתות עמהם ולא אתי למבעל. ומה שאמרת האיך מתייחד הארוס עם ארוסתו ואפילו נדה, ובשל[א] בעלה אמרינן דאסור להתייחד, לא דמי, ארוס אינו נותן דעתו לבעול עד הכנסת חופה ולא גזרינן, משום דסוגה בשושנים ואין יצרו תוקפו, אבל בהכנסת חופה, שעיקרה משום ביאה היא, גזרינן, דכל עיקר שכונסה היינו משום ביאה. ומיהו נראה לי לכאורה דאפי' בשאינה נדה אסור, דגרסינן בפרק קמא דכתובות [ז' ע"ב] תנו רבנן מברכים ברכת חתנים בבית חתנים ר' יהודה אומר אף בבית אירוסין, אמר אביי וביהודה שנו מפני שמתייחד עמה, פירוש חיישינן אם יתייחד יבא עליה, וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. וכן פירש רבינו שלמה מה שאנו מברכים ואסר לנו את הארוסות היינו פירושו שגזרו חכמים על ייחוד דפנויה וגזרו על הארוסה עד שתכנס לחופה ובברכה, (ו)כן פירש רש"י. ומכל הני משמע דאסור להתיחד עם הכלה הארוסה בלא ברכה. ומה שאמרת ממנהג שחתן פורש ג' לילות, כבר אמרו להם קמאי דקמאי והירא דבר ה' יחדל. ומעיד אני על חמי ר' אליעזר בר' נתן ומורי הרב רבינו שב"ט שהיו נוהגין לישב שבעה נקיים כדין כל נדות וזבות, ומנעו רבים מדבר זה, וכן אנו נוהגים אחריהם וגם מנהיג[י]ם לשומעים מוסר. ואני כתבתי על זה דעתי בסימן קפ"ג. אבי מורי. [ו]ההיא דכתובות אינה ראיה, שבירושלמי [שם פ"א ה"ה] מפרש שביהודה ברור היה בועלה קודם החופה הארוס, מפני שאם תבעל שוב להגמון הוה ליה באונס, מפני שאמר[ו] יבא עליה ולא תתרצה עוד, ומפרש התם לפי שקבלה בידם שיהודה הרג עשו שנאמר [בראשית מ"ט] ידך בעורף אויביך לכך גזרו על בית יהודה שתיבעל להגמון תחילה, התקינו שיתיחד ויבא עליה בבית אביה ואימתו עליה. ולפיכך היו מברכים שבע ברכות, אבל לארוסה אחרת אין אסור ייחוד. וכלה בלא ברכה אסורה כנדה, ליבעל כנדה, שאינ[ו] יכול להמתין. ודכוותה אמרינן [ירושלמי פסחים פ"י ה"א] האוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית אביה. וכענין זה פירש לי אבא מרי בכתובות. ובפרק אין צדין [ביצה כ"ה ע"ב] גרסינן נטיעה מקטע רגליהם דקצבים ובועלי נדות. אב"י העזר"י.
